ראש פנה - האתר המקיף אודות המושבה ראש פינה

בעריכתו של בן המושבה - חזי שגב

  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
באנר

מפת ראש פנה בשנים 1900-1905 מאת איימי בן שמעון

דוא הדפסה PDF

 

מכללת תל חי
החוג ללימודים רב- תחומיים


עבודה סמינריונית בנושא:

מפת ראש פינה מאת אדולף (אברהם) שטארקמאט בשנים 1900-1905 וניתוחה
בהנחייתו של פרופ' חיים גורן

במסגרת הקורס: " ממדידה למפה- תולדות המיפוי המדעי
של ארץ ישראל במאה ה-19 "

 


מגישה: איימי בן שמעון
ת.ז: 040609000.
תאריך הגשה: אפריל 2008.

 

תוכן עניינים


רשימת איורים ..................................................................................................................... עמ' 2

מבוא ................................................................................................................................ עמ' 3

פרק א' - .............................................................................................................................. עמ' 4

א.1 תולדות ראש פינה.......................................................................................... עמ' 3
א.2 בטרם היות יק"א- ראש פינה בחסותו של הברון ................................................ עמ' 6
ענפי הפרנסה.................................................................................................. עמ' 6
התפתחות בתחום החברתי.............................................................................. עמ' 7
א.3 העברת חסות המושבה ליק"א............................................................................ עמ' 8

פרק ב'-אדולף שטארקמאט ומפת ראש פינה 1905-1900- מטרת המפה ועבור מי הוכנה................ עמ' 10


פרק ג' – מפת ראש פינה של אדולף שטארקמאט 1905-ניתוח...................................................... עמ' 11

ג.1 מפת בסיס העבודה ותיאורה.............................................................................. עמ' 11
ג.2 מפה ב' ותיאורה .............................................................................................. עמ' 13
ג.3 פירוט על ראשי המשפחות המופיעות בטבלאות המפה ........................................ עמ' 21
ג.4 פירוט הגידולים החקלאיים המופיעים במפה....................................................... עמ' 26


סיכום .................................................................................................................................... עמ '28

ביבליוגרפיה ........................................................................................................................... עמ' 30

נספחים ................................................................................................................................... עמ' 33

 

רשימת איורים וטבלאות .

נספחים המופיעים בגוף העבודה:
איור 1- מפת בסיס העבודה של אדולף שטארקמאט........................ עמ' 10
איור 2- מפה ב'............................................................................ עמ' 12
טבלה 3- טבלת חלוקת הקרקעות של אדולף שטארקמאט................ עמ' 14
איור 4- פירוט הגידולים ובעלי החלקות על פי שטארקמאט.............. עמ' 17

איורים המופיעים בסוף העבודה:
איור 5- כתב ההסכם של ספר המקנה של ראש פינה
טבלה 6- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של יהושוע בן אריה.
טבלה 7- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של מנדול ברגמן.
טבלה 8- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של בנימין בלום.
טבלה 9- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של לייב בלום.
טבלה 10- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של דוד בוקששתר.
טבלה 11- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות שלזלמן גרבלסקי.
טבלה 12 פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של מיכאל גרינברג.
טבלה 13- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות שלשמואל הורויץ.
טבלה 14- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של אהרון קלר.
טבלה 15- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות שלמשה רוזנפלד.
טבלה 16- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של אברהם רוטנברג.
טבלה 18- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של נחום קלוסקר/ שכניה סלומון.
טבלה 19- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של דב שניידר
טבלה 20- פירוט השתלשלות הקניינים והזכויות של יוסף ווידנפלד.
טבלה 21- תיאור החלק המיושב של ראש פינה במפת הבסיס.
איור 22- צילום מוגדל של החלק שמאלי במפת הבסיס.
איור 23- צילום מוגדל של החלק האמצעי במפת הבסיס.
איור 24- צילום מוגדל של החלק הימני במפת הבסיס.

 

מבוא:

בעבודה זו אעסוק בניתוח גיאוגרפי כלכלי של המפה שהכין המהנדס אדולף (אברהם) שטאקרמאט בשנת 1905.
ארכז את מירב העובדות והנתונים המופיעים במפה, אנתח אותם על המשמעויות החקלאיות- כלכליות המשתמעות מהן ואנסה להבין ולהציג על בסיסן את מרקם החיים הכלכליים של המושבה ראש פינה בתקופה הנדונה.
שלא כמקובל אומר כבר במבוא לעבודה שאני עומדת להסתייע במפה נוספת שתקרא להלן מפה ב' אשר הוכנה על אותו שטח באותה שנה ועל ידי אותו המהנדס ובה התגלו נתונים רבים ומפורטים החסרים במפת הבסיס לעבודה.
על מנת להבין טוב יותר את הנתונים הגולמיים המצויים בשתי המפות מין ההכרח להקדים בפרק מבוא אשר בו יתואר בקווים כלליים קורותיה של המושבה ראש פינה בתקופה שקדמה למועד הכנת מפת הבסיס ומפה ב' על ידי המהנדס אדולף שטארקמאט.

באיסוף החומר לצורך התמודדות עם הנושא הסתבר לצערי שהקו המאפיין הוא דווקא מיעוט חומר היסטורי וגיאוגרפי המכסה את התפתחותה של ראש פינה בתקופה הנדונה.
פרט לניתוח ההשוואתי בין שתי המפות עומד לרשותי חומר שבעיקרו עוסק ברישומים אדמיניסטרטיביים מפורטים של סוגי גידולים ושטחן של החלקות על פי שייכותן לבתי האב של ראש פינה.
המסמכים שהיו מצויים בידי היו בחלקם הגדול צילומים לא ברורים של חומר שברובו היה כתוב בצרפתית, דבר שדרש הרבה עבודה טכנית ובלשית של תרגום.

חשוב לציין כי התבצע חיפוש נרחב לגבי מידע נוסף על אדולף (אברהם) שטארקמאט אשר לא צלח. וכמו כן הרבה שאלות כמו עבור מי הכין את המפה? מה היה הצורך בהכנתה? איזה מטרות באה לשרת? נותרו ללא תשובה מדויקת אשר לה אסמכתא מין הכתוב, אי לכך התשובות לשאלות מגיעות מתוך השערות המתבססות על המידע שצברתי במהלך עשיית העבודה.

 


פרק א'

א.1 תולדות ראש-פינה.


סיפורה ותולדותיה של המושבה ראש-פינה מקפלים בתוכם היסטוריה של תקופת ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בגליל ושל ארץ-ישראל במאה הי"ט ובמאה הנוכחית. סיפור המסופר ומתועד בזיכרונות ועדויות של מתיישבי ראש-פינה, המייסדים והמייסדות, אשר בראשית ההתיישבות במקום, בשנים הקשות של חולי, רעב ומצוקה, נשבעו ליד ארון הקודש בבית הכנסת לא לעזוב את המקום .

ראש-פינה, מושבה בגליל העליון, לרגלי הר כנען, השוכנת כ- 300 מטר מעל פני-הים, ההתיישבות הראשונה במקום הייתה לא יאוחר מ- 1878. שבע-עשרה משפחות יהודיות מצפת רכשו אז מחצית מאדמות הכפר ג'עונה כ- 2000 דונם אדמה וקראו ליישובם "גיא אוני" הואיל והמתיישבים רכשו את האדמה בכספם לא נותרו בידיהם אמצעים לקניית בהמות עבודה וזרעים במידה מספקת ועקב כך ניצלו רק כעשרה אחוז משטח האדמה שנרכשה. כתוצאה משנת בצורת ומהתנכרות גבאי "הכוללים" בצפת, נטשו המתיישבים את המקום ב- 1880 .

בשנת 1882 רכש משה דוד שוב, שהיה שליחן של חמישים משפחות חברות ה"אגודה לישוב ארץ ישראל על-ידי עבודת אדמה" מרומניה, את אדמת "גיא אוני" מידי אנשי צפת. העולים שהתיישבו במקום באותה שנה, קראו ליישובם "ראש-פינה", על פי הפסוק "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" (תהילים, קי"ח, כ"ב).
המתיישבים החדשים לא היו בעלי ניסיון חקלאי, אלא אנשי עבודה ומלאכה וסוחרים קטנים . לא חלפה שנה מרגע קניית האדמה והאיכרים נחלו אכזבה קשה מאת האדמה , אנשי המושבה שבאו להוציא לחם מן הארץ, פנו לעבד את האדמה לגידולי פלחה, ללא השקיה. שלוש הנביעות הסמוכות למושבה, נוצלו לצרכי בית, ולהשקיית בהמות. קשיי ההגעה לארץ ישראל, קניית הקרקע ועוד הוצאות בלתי צפויות גרמו למחסור בהון לקבוצת המתיישבים. אנשי המושבה החליטו לעבד את אדמותיהם בשנה הראשונה במשותף, כקומונה. כולם מסרו את הונם לקופה המשותפת . במסגרת זו נקנו בהמות, כלי חריש וזרעים מהפלחים המקומיים, אך לא בכמות הדרושה לעיבוד כל האדמה שהייתה מצויה בידיהם .
כיוון שהקרקע הייתה טרשית, אחת הפעולות הראשונות שעשו התושבים הייתה מלאכת סיקול האבני. כל התושבים עסקו בפעולות אלו בצורת "גיוס" שנמשך ימים ארוכים. חלק מן האבנים המסוקלות שמשו לבניית גדרות. בנוסף היו אבנים שהיו תקועות עמוק בקרקע ולמתיישבים לא היה הציוד המתאים על מנת להוציאן . מתרחשת תנועה חדשה בנו: משפחות המתנחלים החדשים על כל בני ביתם ופועליהם מכשירים את הקרקע, מתקיימת עבודת תשתית לחקלאות יהודית בגליל העליון.
לרוע המזל, שנת תרמ"ב הייתה כנראה שנה שכונה, והמחסור במים גרם לייבוש הקרקע והיקשה עד מאוד על החריש. רק בסוף חודש כסלו פקד היורה את ראש פינה. בב' בטבת התבצע החריש הראשון, בעזרת מחרשה ערבית, והוחלט לקבוע את יום זה כיום יסוד המושבה ראש פינה. אותה עת נזרעה תקווה חקלאית חדשה בנוף הגליל העליון, ושדות ראש פינה נחרשו ונזרעו .
עם בוא עונת הקציר של שנת ההתיישבות הראשונה, הקציר היה כמעט אפסי . בשנה שלאחר מכן התושבים זרעו זרע קיץ, אך עקב תוצאות הקציר העגומות של שנת אשתקד,ואסון ירי אשר אירע במושבה . נאלצו מתיישביה לשלם כסף רב על מנת ליישב את ההדורים עם שכניהם, מצבה הכלכלי של המושבה התדרדר, סיוע כספי מחוץ לארץ לא הגיע, והמושבה מושכנה אצל צפתי . על כן בשנה השנייה נזרע מעט זרע קיץ, ולזרעי החורף לא נותר די ממון . המצב הכלכלי כמעט ולא אפשר קניית זרעים, כלי עבודה, תשלום לפועלים העובדים בשדות, ואספקת אוכל לבתי האיכרים.
מצבה של המושבה ראש פינה הלך והתדרדר, התקווה שנזרעה נתערערה, והרעב הגיע לפתח ביתם של המתיישבים. מתוך כמיהה לישועה שלא הגיע מעיבוד השדות, נשלח משה דוד שוב לאירופה ב1883 לבקש עזרה, וביום ה- 4.11.1883 נחתם הסכם העברת חסות בין מתיישבי ראש-פינה לברון אדמונד דה-רוטשילד. אליהו שייד, נציגו של הברון, מצא בראש-פינה נכונות רבה לויתורים וקבלה מוחלטת של כל תכתיביו ותנאיו .

בשנת 1883 נראתה תקווה באופק, כשהברון רוטשילד לקח חסות על המושבה. המושבה התרחבה, נבנו בתים ונשתלו פרחים ועצים. הברון תמך בגידול הגפנים, ובשנת 1889 אף הוקם יקב ויוצרו צימוקים, אלא שהניתוק, הריחוק מהים וחוסר ודאות כלכלית הביאו לסגירתו תוך זמן קצר. ניסיונות לגידולי חקלאות נוספים היו שתילת עצי התות לשם ייצור משי, ייצור טבק, נטיעת עצי זית לייצור שמן ונטיעת עצי שקדים ומשמש .

ב- 1900, בעיצומו של משבר כלכלי, הברון רוטשילד מעביר את נכסיו לחברת פיק"א ובכך הסתיים הניהול של הברון במושבה. פיק"א שאפו שהאיכרים יהיו עצמאיים, שהם יתקיימו מעמלם ולא יזדקקו לאורך זמן לתמיכה של בעלי הון וקרנות ציבור. גם מצידם נעשו ניסיונות לפתח ולייצב את ראש-פינה, הוקם בית-ספר עברי והופעלו הסדרים לסגירת חובות מימי הברון, נוסו ענפי מטעים חדשים כמו ענף ההדרים, אלא שהמצב לא התייצב ואף החמיר עם ניצניה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה .

בתום המלחמה הפכה ראש-פינה למרכז פעולה חלוצית בהגנה ובהתיישבות החקלאית, ב- 1929 נוסדה בראש-פינה המעבדה לחקר המלריה, בראשותו של הפרופסור גדעון מר, שהביאה במשך הזמן להדברת המחלה בהחולה ובסביבותיה. בנוסף, הוקם המרכז הראשון של משטרת הישובים העבריים בגליל. התפתחותה המואצת של ראש-פינה החלה לאחר הקמת המדינה, עם קליטת העולים מגל העלייה של ראשית שנות החמישים בשתי מעברות שבתחום המושבה, באמצע שנות השישים הגיעו גם עולים מצפון אפריקה ואז גם הוקמה הרחבה החקלאית הראשונה. באותה תקופה החלה המושבה לשמש אבן שואבת לעוזבי קיבוצים מאצבע הגליל, בתחומי ראש פינה חיים נכון להיום 2500 תושבים .

א.2 בטרם היות יק"א- ראש פינה בחסותו של הברון .

בג' חשוון תרמ"ד קיבל נציג הברון, אליהו שייד אחריות כלכלית על המושבה, וראש פינה קיבלה על עצמה חסות חדשה . במסגרת ההסכם שנחתם בין שייד נציג הברון ומתיישבי ראש פינה, הקרקעות, הבתים והבהמות הועברו לחסות הברון, ושייד הודיע כי ישלח אליהם גנן, שיהיה להם לאדמיניסטראטור. תחילה דובר ששייד ייתן לכל משפחה צמד שוורים, סוס, חמור, פרה, 5 עיזים וחמש כבשים. אך הוא טען כי למתיישבים יש מעט אדמה ולכן, הוא ייתן רק שור אחד ופרה אחת לכל שתי משפחות- סוס אחד וחמור אחד. כלומר, הוא הבטיח לספק את הצרכים הבסיסיים על מנת לקיים חקלאות. בהמות העבודה היו חלק בלתי נפרד מעבודת השדה ובלעדיהן העבודה הייתה מתארכת עד מאוד ונעשית מאוד לא יעילה. הוא הבטיח כי בשלב מאוחר יותר יקנה עוד אדמה כדי שכל משפחה תוכל לקבל חלקה נאותה, ואז גם יתקבלו בעלי החיים החסרים. לכל מתיישב היו לכל היותר 50 דונם ראויים לחריש. הוא ציין שהמתיישבים יקבלו דמי תמיכה ומספוא לבהמות עד הקציר, וכן כסף לנטיעות. בהסכם נכתב גם כי על שייד מוטל לספק 20 מחרשות .

ענפי הפרנסה במושבה:


פקיד הברון, אוסיביצקי אשר הגיע בסוף שנות ה-80 פיתח את המושבה ויזם יוזמות חקלאיות, דבר ששינה את המרחב אותו הכרנו בתקופה הראשית, הוא פעל בעיקר בראש פינה והה ממונה על הגליל כולו. נרכשו אדמות נוספות, כך שלראש פינה היו 6,250 דונם (אף כי יותר ממחציתה הייתה זיבורית- אבנית, והשטח שניתן היה לעבדו לא הספיק על מנת שהאיכר ובני משפחתו יוכו להתקיים מכך .
בראש פינה ניטעו מטעים וכרמים. המטע הוא גידול אינטנסיבי הצורך יותר ידע ואורך רוח ופחות קרקע מאשר פלחה. בראש פינה, גם עם המעבר למטעים וכרמים, לא פסק עיבוד הפלחה .
הוסכם להכשיר 80 הקטאר (כלומר 80 דונם) לגפנים מסוג סולטאניה לצימוקים. ההחלטה נתקבלה ב-1886, עם בואו של הגנן, מר דהי. השיחים גודלו ללא הדליה, וברוב המקרים בתנאי בעל . זני הגפנים היו מיובאים, והובאו מדריכים על מנת ללמד את האיכרים את מלאכת עשיית הצימוקים . פועלים יהודים וערבים הועסקו בגידול הגפנים והן במהלך עיבוד הענבים לצימוקים .הגידול הצליח אך מחירי המכס בשיווק היו גבוהים מידי.
כרתו את זן הגפנים הזה והרכבו גפני מלאגה. זני הגפנים יובאו מחוץ לארץ, בתקווה כי הזנים המשובחים יפיקו פרי טוב גם בארץ ישראל . בנוסף תוכנן להיבנות יקב בראש פינה, תוכנית אשר לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר. הנטיעה נערכה בקנה מידה גדול, ותושבי ראש פינה לא יכלו לבצע את העבודה לבדם. לכן הובאו פועלים לעזרה. היו ימים שהיו במושבה 300-400 פועלים ביום. את הכרמים הקיפו בגדרות אבן מהאבנים שסילקו, ופרצו דרכי גישה .
מר דהי,הגנן, הקים משתלה בה גידל משמשים, שקדים, תות וזיתים על מנת למלא חסרים ולטעת נטיעות חדשות .
בראש פינה ויסוד המעלה ניטעו עצי מישמש לבית חרושת לריבות שהיה אמור לקום בראש פינה. העצים הותקפו על ידי תולעת מסתורית וגרגרנית מאין כמוה, ובית החרושת לא הוקם .גידול נוסף שנוסה בראש פינה היה מטעי תות. הם ניטעו על פני שטח של 122 הקטאר. החקלאים גם נטעו תות בחכורה. פועלים הובאו מחצביה, צפת וטבריה לעבודת הנטיעות. לאחר גדילת העצים חולקו לחלקות. ניטעו כ-71,000 עצי תות .
בתחילת שנות ה-90 הוחל בבניית בית החרושת לעיבוד המשי. כל איכר קיבל כמות זחלים והיה אחראי עליהם עד שנהיו לגלמים ואז נלקחו למטווייה . המטווייה שבה יופק משי מן הפקעות, תוכננה לספק עבודה לילדי צפת, שהתקיימו מהחלוקה או מפשיטת יד ברחובות ולקשור עצי תות שניטעו ביסוד המעלה עם המטווייה בראש פינה, ובכך לחזק קשר מרחבי ותעסוקתי באזור הגליל העליון. המטווייה בראש פינה הייתה חלק מתופעה משקית כללית שפיתח הברון במושבות הראשונות, חקלאות מטעים אינטנסיבית, המשמשת בסיס לתעשייה חקלאית מתמחה .

כל המרחב של ראש פינה השתנה בעקבות הגידול התעשייתי הזה. עצי התות נראו ברחוב הראשי, בחלקות הקרובות לבית וכן בחלקות הרחוקות, נבנו מחסנים לפקעות, הוקם בית חרושת אשר היה בנוי מבנים אחדים, בכל חצרות האיכרים גודלו הזחלים, ושיווקו את התוצרת באירופה .בתקופת יק"א נסגר בית החרושת בטענה כי לא היה רווחי. ניטעו עצים גם ברחובות המושבה ובחכורה. המושבה התמלאה עצים. נבנה בית החרושת בתחומה, הובאו פועלים מהאזור, קוימו קשרי מסחר עם יסוד המעלה, הובאו מומחים לתעשיית המשי. המרחב התעצב סביב גידולי המטעים ותעשיית המשי .
במהלך שנות ה90 הובא גידול הטבק אשר החל כגידול ניסיוני ופשט במושבה ראש פינה, הגידול לא הצריך השקעה מרובה, פרט להשקיה בעת השתילה. בזמן הבשלת העלים היה צורך לקטוף אותם בבודדים, בשעות הבוקר המוקדמות ולתלות אותם בשרשרת במקום יבש, על מנת שהסחורה לא תיפגע. נבנו בתי אחסון לשם כך.
המטעים שניטעו, חייבו פחות שטח לכל חקלאי מאשר גידולי הפלחה, ובמושבה בסוף תקופת הברון היו כבר שישים משפחות. הנוף המצטייר לקראת 1900 כי לכל איכר היו קצת גפנים, עצי תות, זית, שקד, אתרוגים, מקנה וחלוקת אדמה לפלחה. ראש פינה כבר כללה שטח אדמה של כ- 12,000 דונם .

התפתחות בתחום החברתי:


הניסיון בחרושת נכשל, אך בית הספר שהוקם בעזרת הברון, תפס מקום מפואר בהיסטורית העם. תחילה למדו ב"חדר", שם לימדו מלמדים שונים בשפת האידיש. בתחילת שנת תרמ"ו החליט הברון לפתוח בראש פינה בית ספר ומינה את שוב למנהלו. שוב דגל בשיטת הלימוד של "עברית בעברית", והנהיג אותה בבית הספר שלו בו הלימוד התנהל בעזרת הנשים שבבית הכנסת.
בית ספר זה זכה לתנופה מחודשת בשנת תרנ"ט כשהגיע איליו יצחק אפשטיין, שהיה מאבות השיטה "עברית בעברית". יצחק אפשטיין הנהיג מתודות חדשות בהוראה ועיצב גישה מקורית לתלמידים. הוא הנהיג בבית הספר טיולים רבים בסביבה הקרובה ועבודת גינה בכדי לאמץ את קשר התלמידים לארצם ולבסס את ההכרה ההיסטורית של עם ישראל בתקופת התנ"ך.
במשך ארבע שנים שבהן כיהן יצחק אפשטיין כמנהל, נעשה בית הספר שבראש פינה דוגמא ומופת לחינוך עברי כפרי. " בראש פינה למשל, אין צורך כלל עוד להעיר את התלמידים לדיבור העברי, כי הסכן הסכינו כבר בשפה הזאת ותהי בפיהם שפת מולדתם, בה יכולים המה להביע את חפצם ורגשותיהם על נקלה, בה ילמדו את כל הידיעות בבית הספר... פה לא בלבד הדיבור הוא עברי אלא גם העבודה והמשחק" .
מייסדי ראש פינה קבעו בתקנון ייסוד המושבה "שישמרו על מסורת אבותם ויזהרו בקיום תרי"ג המצוות ואפילו יקבעו עיתים לתורה, כך ראש פינה הייתה מיוסדת על התורה ועל העבודה .
כל האיכרים במושבה היו אנשי רוח ויודעי ספר, בשבתות ובחגים התכנסו התושבים ללימוד תורה בבית המדרש ונערי המקום למדו פרקי תנ"ך להעמקת הידיעה בשפה העברית.

א.3 העברת חסות המושבה ליק"א

יק"א נוסדה ב1891, על ידי הברון הירש, כדי 'לסייע ולקדם את הגירתם של יהודים מכל חלקי אירופה ואסיה ובמיוחד מארצות בהן הם עשויים להיות נתונים לכל מיסוי מיוחד או הגבלות פוליטיות או אחרות לחלקים אחרים בעולם למטרות חקלאיות מסחריות ואחרות'. ופעלה בתקופה זו בעיקר בארגנטינה, ובסוף שנות ה-90 החלה לפעול בארץ ישראל . בשנת 1900 העביר הברון את כל ענייניו בהתיישבות לידי חברת יק"א, אך סמכותו העליונה בענייני המושבות בארץ ישראל נותרה בעינה. יק"א פעלה למען הפעלת המושבה בצורה חסכונית ומצומצמת, דבר שהוביל למשבר חברתי וכלכלי .
מטרתה הייתה שהמתיישבים יצאו לעצמאות כלכלית, וינהלו משק עצמאי על ידי הכנסת גידולים חקלאיים חדשים ומכניסים במקום המטעים, הגדלת מכסת הקרקע לכל איכר, הלוואות, הכנסת משק גרנדה קולטורה (גידול תבואה על שטח גדול מאוד), רכישת קרקעות נוספות, וגידולים לתעשייה, כגון תעשיית הטבק שהתפתחה במושבה .
יק"א עודדה משק מגוון המותאם לחקלאות הארץ ישראלית. בתקופת הברון לא הושם די דגש על שיווק היבול, ואילו יק"א טרחה על גידולים המותאמים לכל סוג אדמה, ועל שיווק גידולים המבוססים בשוק המקומי. בגליל עברו בעיקר לגידול שעורים, וגידלו תבואה לצרכי מספוא. בעבר הוחזקו בעלי חיים לצרכי עבודת השדה ולהובלה. עתה דגל ענף משק החי שסיפק חלב ולעיתים גם בשר.
נוסף על גננים שנשלחו לאזור, הגיעו גם רופאי בהמות, בוטנאים, שעיסוקם בגידול בהמות והשבחתן ובפיתוח של חקלאות פלחה מתקדמת. נסללה דרך בין ראש פינה וצפת על מנת לחבר את המתיישבים, להגביר את ביטחונם ולהקל בעלויות ההובלה הגבוהות .
בתקופת יק"א נסגר בית החרושת למשי, וחוסלו מטעי התות. כמו כן רוב הכרמים חוסלו. המושבה שבה לעבד בעיקר גידולי פלחה, ומקנה. בנוסף יק"א הפסיקה את הסבסוד שניתן על ידי הברון ועל האיכר היה להיות אחראי בלעדי על פרנסתו, שאם לא כן, לא ימצא את מקומו במושבה .
נעשה מאמץ לחלק את השנה החקלאית לשתי עונות ברורות. ראשית החורף, וסיומו. יק"א עודדה קיום משק מעורב, וניקנו מקנה לחלב ובשר. בנוסף אימצה יק"א גידולים עתירי תנובה כגון שומשום, סורגום, חימצה ושעועית. עם כניסת ענף המקנה היה צורך במספוא, דבר זה הביא להעדפת גידולי שעורה על פני חיט, וניצול שטחי המרעה שאינם ראויים לעיבוד ביעילות .
בראש פינה התפתח המקנה וגבינות ראש פינה נמכרו בשווקים המקומיים.
החקלאים יזמו יוזמות חדשות, שלא כמו בתקופת הברון, אז הפקידות הכתיבה את הגידולים. דוגמא ליוזמה כלכלית מובאת על ידי שוב בספרו. הוא התארגן לרכוש טחנת קמח בשנת 1900. לשם כך נסע לגייס כספים והזמין מנוע מלונדון. והרעיון הכלכלי היה כי ניתן יהיה להביא את התבואה לשם ולטוחנה . חלפו כארבע שנים עד שיכול היה שוב להתחרות בטוחנות "הפרימיטיביות" בקרב צפת, אשר הופעלו על ידי כוח המים וכך חסכו בהוצאות. לבסוף סגר את הטחנה כיוון שלא עמד בתחרות .
יק"א סיפקה מחרשות אירופאיות, עגלות ומשדדות. בראש פינה ניטעו רק עצים שחשבו כי יוכלו לספק פרנסה בשנים בהן הפלחה לא תצלח. כך ניטעו שקדים וזיתים.
על אף מחלות והמזיקים שפקדו את החיות והשדות, שנת השמיטה והמצב הביטחוני ראש פינה ב-1910 הייתה למרכז הומה: מקושרת בכבישים לצפת, טבריה ומטולה. היו בה כ 40-50 משפחות והכנסה מגידוליה החקלאיים.
המרחב התעצב בעקבות ההנהגה החדשה. המטעים והכרמים חוסלו, ורובם לא נראו עוד בנוף. בשדות גידלו בעיקר גידולי פלחה וקצת מטעים. משק החי התפתח. הקשרים המרחביים בין המושבות ובין מרכז הארץ חוזק על ידי שיפור הדרכים. כלי העבודה סופקו לאיכר. ראש פינה המשיכה להוות את המרכז לכל מושבות הגליל העליון.


פרק ב'- אדולף שטארקמאט 1878-1915

אברהם (אדולף) שטרקמאט
למרות ניסיונות רבים, נראה שקשה למדי למצוא חומר ביוגראפי לגבי אברהם שטרקמאט. העובדה הזו בולטת עוד יותר, אם מביאים בחשבון את מעמדו המרכזי בקרב פקידות יק"א ואת השנים הרבות בהן פעל לקידום ההתיישבות היהודית בארץ.

אדולף שטאקמאט נולד באודיסיה, רוסיה, בשנת תרל"ח (1878) למד בחדרים ובביה"ס עממי ותיכוני באודיסיה עד גיל 15. אחרי פרעות 1882 ברוסיה עבר עם הוריו לפאריס. שם המשיך את לימודיו בביה"ס תיכוני וטכני גבוה, גמר בהצטיינות והוסמך למהנדס והוצעה לו משרה טובה בשרות ממשלת צרפת, אך לפני היכנסו לעבודה רצה להיות שנה אחת עם אחיו יצחק, שהיה אדמיניסטראטור מטעם הברון בנימין רוטשילד בראשון לציון . יצחק שטרקמאט שהחל את הקריירה ההתיישבותית שלו כבר בתקופת הברון רוטשילד בזכרון יעקוב והיה עד למלחמת העולם הראשונה, היה מנהל פקידות יק"א בשומרון ולאחר מכן דמות חשובה בהתיישבות יק"א בארגנטינה . דגל בשיטת אמיל מאירסון שהיא צמצום האפוטרופסות,היינו את מעורבות הממסד המיישב בחיי המתיישבים, ולבטל את התמיכה הכספית שממנה נהנו המתיישבים בתקופת רוטשילד "אנו מעדיפים במקום השיטה של מעקב קפדני ומתמיד אחרי המתיישבים, שיטה המאפשרת להם יותר חופש ויוזמה" .
אברהם ש. נתמנה בשנת 1895 נתמנה למהנדס ראשי מטעם הברון. הגיע לארץ בשנת 1903 ולא חזר עוד לצרפת, הוא היה מראשי הפקידים בשנות התשעים, ויחד עם האדריכל ווארון, ניצח על הקמת הבניינים של היקב בראשון לציון. לאחר מכן המשיך בשרות חברת יק"א בניהול ופיקוח על כל העבודות ההנדסיות במפעלי ההתיישבות בכל אזורי הארץ, ומשנת 1905 קבע את מושבו בראש פינה. נשא לאישה את חנה בת יעקוב יוסף סגל (ממייסדי חדרה) שלמדה בסמינריון למורות בפאריס והייתה מורה בבית הספר בראש פינה בהנהלת שמחה וחיים ולקומיץ.
בשנת תרע"ב קנה כ-3700 דונם אדמה מהכפר בית דגון, שבצפון לראשון לציון.
במלחמת העולם הראשונה מינה אותו המצביא אחמד ג'מאל פחה למהנדס בשרות האזרחי של השלטון הצבאי לארץ ישראל סוריה והלבנון, ובקשריו עם גדולי השלטון השתמש להצלת אנשים רבים ממאסר ורדיפות.
נדודיו הרבים לרגל שירותו בשנות השלום ובמלחמה מוטטו את בריאותו, והוא המשיך עד שנפל למשכב ולא קם עוד. הוא נפטר בבירות, בשנת תרע"ה (יולי 1915) .
צאצאיו: יוסף (מנהל עבודות חקלאיות בפתח תקווה)
מרגליה – אשת יוחנן ראדו (מהנדס מכונות בירושלים) .

 

פרק ג'


ג1. מפת מדידה וחלוקה של ראש פינה ליחידות קרקע מזוהות שמית של המהנדס אדולף שטארקמאט

 

לצפיה במפות - לחץ כאן.


פרק ג'– מפת ראש פינה של אדולף שטארקמאט 1905-ניתוח

ג.1 תיאור המפה :

המלל הראשון שכתוב בגוף המפה ומציג אותה מופיע באופן הבא:
מדידה וחלוקה של ראש פינה ליחידות קרקע המזוהות שמית.
בקנה מידה של 1.1000
וחתימת המהנדס אדולף שטארקמאט.

קנה המידה הוא 1.1000
טווח החלקות של ראש פינה מצפון לדרום הוא כ-2 ק"מ
וממזרח למערב הוא כ-4.5 ק"מ

המפה נשענת על רשת של קווי אורך ורוחב, הרשת שהייתה נהוגה באותה עת.(רשת קואורדינאטות).
המפה מציגה את השטחים השייכים למושבה ומציינת את שמות השטחים הסמוכים הגובלים בראש פינה.
יש שטחים השייכים לג'עוני, פירעם, מעאר, ביריה, הייב, כנען וזנגריה.
המפה מציגה את האופי הכללי של הבעלות על הקרקעות בשנת 1905.
עיון במפה מראה כי השטחים של ראש פינה השתרעו מהשטח המיושב של המושבה ומזרחה.
בתוך השטח מציגה המפה את החלוקה לחלקות וגבולותיהן, את רשת הדרכים ואת מהלך תוואי הנחלים, כמו כן סימן וציין המודד במערכת של נקודות וזוויות את גבולות החלקות.
בצד הצפוני של המפה מסומנים גבולות וחלוקת החלקות של פירעם, מעאר וביריה, הגובלות עם ראש פינה.
בצד הדרומי של המפה מסומנים גבולות וחלקות ג'עוני וזנגריה, הגובלות עם ראש פינה.
בצד המזרחי של המפה מסומנים גבולות וחלקות פירעם, הייב וג'עוני ובתוך שטחים אלה מופיעות החלקות הקרויות מוג'וואז, חירבת מונטאר ואבו עטר.
בצד המערבי של המפה מסומנים גבולות וחלקות ג'עוני וכנען. ובצד הזה מופיע פירוט השטח המיושב של המושבה עצמה.
מפאת היות המפה נשואת העבודה חסרת נתונים רבים ומכיוון שמצאתי מפה נוספת מפורטת יותר של המהנדס אדולף שטארקמאט גם היא מ1905 שהופיעה במאמרו של רן אהרונסון "פקידי הבארון רוטשילד (1890-1882) האנשים שמאחורי מפעל ההתיישבות" בקתדרה 74 . מצאתי לנכון לתאר את הפירוט המופיע במפה זו (להלן מפה ב') ועל ידי כך להשלים ולהעשיר את המידע שממנו ניתן ללמוד על ראש פינה באותה התקופה .


ג.2 מפה ב'

 

לצפיה במפות - לחץ כאן.

 

ג.2 מפה ב'.


מפה ב', מציגה למעיין בה באופן מדויק ומפורט הרבה יותר מהמפה הראשונה, פריסה של שטחי החקלאות שנכללו בתחום המוניציפאלי של המושבה בשנת 1905 (שנת הכנת המפה).
ניתן להבחין במפה במספר צירי אורך מרכזיים המובילים מהחלק הגבוה במערב, כלומר מתוך השטח הבנוי של המושבה אל עבר שטחים החקלאיים, כאשר הציר המרכזי בניהם חופף בדרכו באופן כללי לתוואי נחל ראש פינה שאפיקו עובר גם כן בתוך השטח המיושב של המושבה וזורם במורד ההולך ונעשה מתון בכיוון כללי מזרחה במגמה להגיע אל אפיקי הירדן. בנוסף למערכת דרכי האורך המרכזיות ניתן להבחין במפה בקלות ברשת של דרכי רוחב צפונה ודרומה מהצירים המרכזיים אשר בעזרתם יכלו החקלאיים להגיע אל החלקות השונות ולעבדן.
במחצית המערבית הקרובה יותר אל השטח הבנוי של המושבה נותנת המפה חלוקה מפורטת של חלקות העיבוד וכמו כן מצוינים באופן כללי עיקרי הגידולים באיזורים השונים כמו: כרמים, (ככל הנראה הכוונה היא באותה תקופה לכרמי ענבי יין אשר על בסיסם נמנה בעזרת הברון רוטשילד היקב בראש פינה). כרמי שקדים ומטעי עצי תות.
בראש פינה של אותה התקופה נטעו אלפי עצי תות אשר עליהם הירוקים שמשו כמזון לתולעי המשי ואלו בתורן שמשו כחומר הגלם למפעל חוטי המשי שגם הוא הוקם בסיוע הברון רוטשילד וצוות המהנדסים והאגרונומים שהציב במושבה על מנת לסייע לחקלאים בפיתוח ענפי חקלאות כלכליים.
בחלקה המזרחי של המפה מסומנות החלקות השונות ללא חלוקת משנה פנימית, לא מצוינים בהן גידולים מסוימים והאזור הזה שהיה גם המרוחק יותר מבתי המושבה שימש בעיקר כאזור מרעה לעדר הפרות אשר היוו צלע נוספת בתשתית הכלכלית חקלאית שהתפתחה במושבה.
בחלק זה של המפה ניתן אם כי רק לאחר עיון מדוקדק, להבחין במצולע אשר גם כיום אפשר לגלות אותו בצילומי אוויר אשר שימש כגדרה שלתוכה התכנס העדר, הכיתוב באזור זה אשר מכונה אקציות" אומר: אזור המרעה לג'עוני ולראש פינה.

במפה ב' שבה אנו עוסקים אין קווי גובה טופוגרפיים אולם מתוך הכרות עם השטח שהוא הררי ותלול במערבו והולך ומשתפל במתינות כלפי מזרח ניתן לראות במערכת הדרכים שצוינה לעיל ובהפרש הגודל בין חלקות העיבוד שבמערב המפה לבין חלקות המטעים שבמרכזה וחלקות המרעה שבמזרחה את ההשפעה של הטופוגרפיה בתחום המפה.

לסיכום:


מפה ב', על פירוט הנתונים הרב יחסית שיש בה מאפשר למי שמנתח אותה לקבל מושג כולל על היסודות הכללים שניסו לבסס לעצמם (בסיועו של הברון רוטשילד) תושבי המושבה בהסתמך על המשאבים הקרקעיים המצומצמים יחסית שעמדו לרשותם. הסיוע שקיבלו בתחומי החקלאות והאגרונומיה ממומחי הברון רוטשילד גרם לפיתוח מספר ענפים חקלאיים ששימשו בסיס לפיתוח מפעלים תעשייתיים מבוססי חקלאות.
כך אנו מוצאים את כרמי הענבים שהם הבסיס להקמת היקב לייצור היין ואת מטעי התות שהם הבסיס לייצור חוטי משי.
תחום חקלאי נוסף תומך תעשייה היה ככל הידוע ענף גידולי עלי הטבק ששמשו חומר גלם לתעשיית הסיגריות הצעירה בפלסטינה.

שטחי המרעה שמשו בסיס לגידול עדר פרות שמחלבו הכינו מוצרי חלב וגבינה ואפשר שלעיתים שמשו העדר גם כמקור לבשר.

המשך תרגום המפה לאורך : לצפיה במפות - לחץ כאן.


המלל שמגיע אחרי הטבלה

גפנים

מספרים
מספרים מספרים מספרים
22.00 8 רובינשטיין 22.00 5 גולדנברג 22.00 4 כץ
22.00 2 בנדל 22.00 22 בנדל 22.00 21 ב. גולדרינג
11.00 32 בוקששתר 22.00 33 בלום 22.00 32 גולדנרג

מג'וואז
22.00 29 קלר 22.00 9 כץ 22.00 12 גרבובסקי

ניג'מת סובאח
22.00 31 גולדמן 22.00 21 ברגמן 22.00 16 פינשטיין

ביריה
22.00 13 פרידמן 11.00 82 פלדמן 11.00 40 קלושר

מע'אר סמרה
11.00 91 ל. בלום 22.00 30 בלום 22.00 2 רוטנברג
418.00= סה"כ

שקדים

מג'וואז
30.00 4 קלר 30.00 17 כץ 30.00 4 גרבובסקי
20.00 = סה"כ
תותים

ניג'מת סובאח
20.00 8 גולדמן 20.00 15 פיינשטיין 20.00 3 ברגמן

סמרה
20.00 2 רוטנברג 20.00 8 בלום

מג'וואז
22.00 2 קלר 22.00 8 כץ 22.00 1 גרבובסקי
167.00 = סה"כ

 

בחלק שלאחר המלל מופיעים 17 סעיפים תחת הכותרת שטחים אחרים שאיתם לא הייתה הצלחה בתרגום.

 

ג.3 פירוט על ראשי המשפחות המופיעות בטבלאות תרגום המפה:

ר' יהושע בן אריה


התיישב במושבה בשנת תרמ"ה (1885). כעבור כשנתיים בנה את ביתו ברחוב הטבריוני, וזאת בעקבות חלקו במרד האיכרים נגד הברון רוטשילד,רק בשנת 1899 (תרנ"ט) הצטרף לאיכרים, כשקיבל נחלה של שלוש מאות דונם. מעבר לעבודת האדמה, אותה ביצע על פי התיאור 'מתוך התלהבות חסידית', הוא נהג גם לשלוח דיווחים על מושבות הגליל לעיתונים העבריים בני התקופה, המליץ והמגיד. משה סמילנסקי תיאר אותו בספרו משפחת האדמה'. בראש פינה התקרב דווקא לחלוצי המורים בבית הספר, יצחק אפשטיין ושמחה וילקומיץ', איתם פיתח את עקרונות החינוך שהובילום בבניית המערכת החלוצית של החינוך העברי, שמקורה בבית הספר בראש פינה. הם עסקו בעיקר בהחדרת ובהטמעת השפה העברית כשפת היום-יום. נפטר בגיל 83 ונקבר בבית העלמין הישן בראש פינה.
מכל צאצאיו הרבים (לו ולרעייתו מינצ'ה היו שבעה ילדים), בלט נכדו מנחם שהמשיך לגור בבית העתיק שבסמוך לכניסה לוואדי ראש פינה, והקדיש את שנותיו האחרונות להדרכה .

מרדכי ברנשטיין


היה ידוע בשמו ר' מוטל, נולד במוינשטי שברומניה, למד בחדר ולאחר מכן בישיבה וספג אל קרבו את תורת היהדות, נמנה כאחד מחבריי התנועה הציונית בעירו יחד עם ר' דוד שוב (שלימים הפך לגיסו) ובשנת תרמ"ב עלה לארץ וקשר את גורלו בגורל ראש פינה והפך לאחד ממייסדיה.
ר' מוטל ברנשטיין עסק בצרכי ציבור,היה מנבחרי וועד המושבה ולקח חלק בהכרעות גורליות, שנתקבלו בחייהם של מעפילים, וכמו כן אם נתעוררה איזו סוגיה דתית היה גם כן נותן ר' מוטל את דעתו וזו הייתה מתקבלת. היה חבר משפט השלום המושבה ולא פעם הצליח ליישר הדורים בין בעלי הדין.
לאיש היה משק שמנה שש מאות ושבעים מטרים מרובעים. בערוב ימיו פרש מין העבודה ובכ"ז סיוון תרצ"ד נפטר בשיבה טובה.
כל ימי חייו שירת את מושבתו באמונה והיה ידוע כאיש אוהב את חבריו שהחזירו לו כבוד והערצה, אחרי ארונו הלכו כל אנשי ראש פינה .
רעייתו היא עדה, ילדיו הם: רחל, חיה, מנחם, אליעזר ויהודה, נכדיהם: עדה, גאולה ונחמה.

מנחם (מענדל) ברגמן


אחד החלוצים הראשונים של המושבה וממייסדיה, עלה לארץ ממוינשט אשר ברומניה בשנת תרמ"ב.
קנה מאה דונמים אדמה מכספו הפרטי, בשנת תרנ"ה הועבר לבית שברחוב הכרמים שמידת שטחו היא 670 מטרים מרובעים. נהג כל חייו בצניעות וענוותנות, יחד עם זאת היה משכין שלום בין הבריות ובדעתו המיושבת והשקולה היה מצליח ליישר את ההדורים. מנחם ברגמן ניהל את משקו ביד רמה וחריצותו הניבה תוצאות לברכה, יבולו היה נחשב לשיא של תבואות האדמה. כל הגליל העברי ידע אז כי שמה של האיכרות הברגמנית הלך לפניה, בנוסף לרשימות המדויקות של מנחם ברגמן על כל המתרחש במשקו (הכנסות כנגד הוצאות, כל השטחים אשר התפרטו בשמותיהם, היבולים והפדיון שנתקבל לאחר המכירה, היה מ' ברגמן מהראשונים שרשמו את תנאי האקלים בעונות העבודה


ורשימות אלו הינן מהנתונים הראשונים של היישוב העברי בקשר לאקלים צפון ארצנו. לימים כאשר שנות בצורת פקדו את הגליל ומחלות הפה והטלפיים עשו שמות בצאן ובבקר לא היה מנוס ומ' ברגמן
כשכבר לא היה צעיר רתם את סוסיו לעגלתו ועבר לחיפה לחפש עבודה בבניית השכונות הדר, הכרמל והרצלייה, בכסף שהרוויח תרם לא מעט לעבודה העברית בחיפה, הצליח לפרנס את משפחתו וחיזק את מעמדו בראש פינה. החיים הקשים נתנו את אותותיהם ומנחם נפל למשכב קורבן של מחלה אשר לה לא היה טיפול בארץ ובעצם כך נדרש מ' ברגמן לעבור לחוץ לארץ ושם נפטר כשהיה בן 75 שנים.
אשתו היא רחל,

ילדיו היו: אהרן, אסתר, יעקב, בנימין, אליעזר

נכדיו:

אברהם, יהודית, ואבישלום (ילדיו של אהרן)

נחמה, תמר וארנה (בנותיה של אסתר)

צופיה, ומנחם (שנהרג בפלמ"ח לפני קום המדינה): ילדיו של יעקב

----- .

 

ש' בלום (האלמנה)


הינה שולמית בת משה בוקששטר אשת בנימין בלום
ר' בנימין בלום היה אחד ממייסדי המושבה, קנה מאה דונמים אדמה ובנה בית ברחוב העליון מכספו. בתרנ"ג הועבר לבית שברחוב הכרמים. בתרנ"ט התיישב על אדמתו.
בניהם שלך שלומית ובנימין בלום הם: דוד ונפתלי .

לייב בלום


ר' לייב בלום ממיסדי המושבה בשנת תרמ"ב. קנה מאה דונמים ובנה בית ברחוב העליון מכספו .
שמו מופיע ברשימת המייסדים של המועצה. לידו נרשמה רעייתו לבה. גם בניו נפקדו בזכותו והם: יצחק, שמשון ושלמה, נכדיו: אריה, יצחק, ניסים, אריה וחיה .

יוסף גוטפריד


ר' יוסף גוטפריד היה ברשימת המועצה המקומית של ראש פינה, אך הוא לא נזכר על ידי ר' זלמן בנדל, ההיסטוריון וגם לא על ידי דוד שוב. אך בתרצ"ב פרסם ר' זלמן בנדל גיליון מיוחד לרגל יובל המושבה, ובין המכובדים מופיע ר' יוסף.
יוסף היה שייך לקבוצת העולים שלא הגיעו מרומניה או מרוסיה.
שם אשתו בבה ונכדיו: שמואל ואברהם .

פסח לייב בוקששטר


בנו של דוד בוקששטר אחד ממייסדי המושבה אשר עלה לארץ מרומניה בשנת תרמ"ב.
דוד בוקששטר קנה מאה דונם אדמה ובנה בית ברחוב העליון מכספו הפרטי. בתרנ"ה עבר פסח מביתו ברחוב העליון לבית גדול יותר ברחוב הכרמים. בשנת תרנ"ה הועבר פסח לייב לבית ברחוב הכרמים שמידת שטחו והיקפו המלא כולל חצר ובניינים הוא 670 מטרים מרובעים.
על ערש דוואי השביע דוד בוקששטר את בניו כי לא יעזבו את הארץ ויהיה מה!
אימו של פסח לייב נתפרסמה כמיילד המושבה וכל בני הדור הראשון נחשבו כילדיה.
אחיו הם: משה, ישראל, שולמית ושרה לאה .

 

זלמן גרבובסקי


ר' זלמן גרבובסקי, עלה ארצה מרוסיה וביחד עם חברים יוצאי רוסיה התנחלו בראש פינה כשעולי רומניה כבר יושבים בה, קנה מאה דונם אדמה מכספו הפרטי והיה אחד מהחלוצים הראשונים של המושבה.
בניו של זלמן מילאו תפקידים חשובים בהגנת הגליל ובמיוחד התפרסם מנחם שהיה שומר ראש פינה ונכדו פנחס שהצטיין כשומר ועמד בראש אגודת השומרים .

מיכאל גרינברג


עלה ארצה בשנת תרמ"ג מרומניה, אולם שמו לא נזכר ברשימת העולים מרומניה, זאת בשל העובדה שלא הגיע ביחד עם יתר העולים מרומניה. לאחר שעשה מיכאל גרינברג את המסע הקשה לארץ בכלל ולראש פינה בפרט ובא לתבוע את זכותו כמתנכל גילה כי אדמת המושבה התחלקה בידי אלה שהגיעו לפניו. מיכאל גרינברג השמיע את קובלנותיו בקול גדול, מי שנזעק לעזרתו היה ר' יוסף ווידנפלד שקיבל על עצמו להגן על זכויות המקופח והסביר כי אין לאיש רשות ליהנות מפאת שדה לא לו. ושעל כל מתנחלי ראש פינה לצרף אליהם את מיכאל גרינברג, איש לא העז לצאת אז כנגד הסנגוריה שדרשה צדק ועד היום נזכר יוסף ווידנפלד לטובה על ידי כל צאצאי בית גרינברג.
מיכאל גרינברג היה מאז לאיכר, כיתר חבריו נישא למרת בלומה בת ר' נחום קליסקר ובנה את ביתו בכניסה לראש פינה, בית שגדול שהיווה מרכז לאנשי הגליל העליון.
בחצר הגדולה עמדו העגלות אחת סמוכה לשנייה, אלה מין הצפון המשיכו דרכן דרומה והאחרות העפילו צפונה.
באכסניה של משפחת גרינברג מצאו להם האיכרים פינה נוחה ורצויה. גם נהנו מכוס תה של בעלת הבית, שהייתה מוגשת עם תופינים ערבים לחיך, שהוכנו על ידי עקרת הבית ושמם יצא לתהילה .
מיכאל גרינברג ומרת בלומה קליסקר הקימו בית לתפארת אשר העמיד בנות ובנים הפזורים כיום מדן ועד באר שבע. בנו ברוכו ברוך נמנה בין מייסדי בית וגן הסמוכה ליבניאל. הבנות נישאו והן אמהות לבנות ובנים המהווים משפחות יפות וכולן מעלות את זכר הוריהם מראש פינה.
צעיר הבנים נשאר במושבה לשמור על מורשת אבות. משרת בצבא הקבע וממלא תפקידו בהתאם למסורת בני גרינברג וקליסקר .

שמואל הורויץ


ר' שמואל הורויץ התיישב בראש פינה בתרמ"ו. היה גבה קומה, מצחו רחב ועיניו שחורות.
השתייך לקבוצה קטנה של עולי רוסיה והיה בעל ייחוס.
כבר בארץ מולדתו נתפש לתנועת חיבת ציון ועשה מאמצים כבירים בכדי להגיע ארצה. כעבור זמן מה הצליח להתקבל למוסד החקלאי בזכרון יעקוב(הוקם על ידי הברון רוטשילד). שם הכשירו אגרונומים מצרפת את חניכיהם העברים לעבודת האדמה. שמואל הורויץ התמסר בכל ליבו ללימודיו והכין עצמו כמדריך. כשסיים את לימודיו בהצלחה הועבר לגליל, שם היה האחראי למטעים של ראש פינה.
משחזר לראש פינה, נתקבל העלם בסבר פנים יפות. התחבר עם ר' יצחק אפשטיין ושניהם יחד פעו למען תחיית הגליל העברי.

בראש פינה מילא לכתחילה ר' שמואל הורויץ תפקיד של גנן ראשי ועד מהרה נודע כמומחה לנטיעת עצי הזית. בתוכניתו היה להחיות את שממת הגליל על ידי נטיעת זיתים.
ר' שמואל הורויץ היה עובד אדמה למופת, כרם זיתים, נטע לעצמו וכעבור שנים אחדות היה לתהילה ולתפארת. משקו נמנה בין הטובים שבמושבה, בחצרו נראו פרות משובחות ושוורים יפים וגם עדר כבשים היה לו. ברשותו 550 מטרים מרובעים של אדמה.
ר' שמואל הורויץ נישא לבת האיכר ר' דוד בוקששטר, במשך הזמן נולדו להם מספר ילדים כמספר שבטי ישראל , כאשר רובם ככולם פזורים לכל אורך הארץ (בראש פינה נשאר בנו יוסף) ומתפרנסים מחקלאות.
ר' שמואל הורויץ תפש מקום חשוב בחיים הציבוריים בראש פינה, היה עסקן ציבורי ונודע כאיש ישר העושה הכל באמת ובאמונה. פעמים רבות נבחר לוועד המושבה ונמנה גם בין חברי מרכז האיכרים בגליל העליון. אך עיקר תהילתו הייתה ענוותנותו. היה צנוע בחייו בכל דרכיו לפיכך היה אהוב על הבריות ומכובד על כולם. גם הערבים מן הכפרים שבסביבה ראו בו אישיות נעלה.
ביום ב' אלול תרפ"ג נקבר ר' שמואל הורויץ בראש פינה מושבתו , ובהלווייתו השתתפו כל איכרי הגליל.
בניו ובנותיו של ר' שמואל הורויץ : חיה, דבורה, דוד, רבקה, אסתר, שרה, אברהם, בנימין, זאב, היינה, שושנה, שולמית ויוסף.

אהרון קלר


ר' אהרון קלר אחד מן החלוצים הראשונים של המושבה משנת תרמ"ב, קנה מאה דונמים ובנה לו בית ברחוב הטבריוני מכספו הפרטי, היה מעמודי התווך של ההתיישבות היהודית , האיש השתייך לקבוצה המעניינת אשר חבריה הרהיבו עוז לעזוב את העיר למען התיישבות בכפר ולהוציא לחם מן הארץ, הוא נמנה בין נושאי כליו החשובים של ר' אליעזר רוקח, שנתפש לחזון עבודת האדמה.
ר' אליעזר רוקח וחבריו שבניהם נמצא אהרון קלר קדמו לעולי רומניה וגם עלו על שדותיהם שנים אחדות לפני הגואלים של אמבלס- פתח תקווה. (גואלים אלו חיו להם אז בירושלים כדרך שאר אחיהם) לפיכך ניתן לקבוע כי החלוצים של גיא אוני הינם אבות ההתיישבות היהודית המחודשת.
אהרון קלר הקים בית ומשק חקלאי לתפארת אשר השתרע על 400 דונמים אדמה אשר אותו עיבד יחד עם רעייתו שרה. ילדיהם: יוסף זאב (וועלוועל), זיסל, יעקוב, שמעון, דוד, חיים ומנוחה, נכדיהם: אברהם, משה, מנחם, תקווה, זלמן, גדעון, רות, אלישע ואביב .

משה רוזנפלד


ר' משה רוזנפלד נחשב מהעולים הראשונים מרומניה משנת תרמ"ב. עם העברת האיכרים מהבתים שברחוב העליון לבתים שברחוב הכרמים, הועבר גם הוא ומשפחתו.
מרים אשתו הייתה עזר כנגדו וכיתר האיכרות ניהלה את משק ביתה בחריצות.
בנם של מרים ומשה הוא שלמה יצחק, היה בן שנתיים כשהגיע לראש פינה, למד בבית הספר של המושבה והיה לאחר מכן אחד הצעירים שהמושבה התפארה בהם.
בית רוזנפלד ידע מכאוב רב שכן שני נכדי משה נרצחו במלחמיה ובנו החלוץ בן חלוצים נרצח במושבתו על ידי צעיר חסר שיווי משקל.בשנת תרנ"ט משקו של משה רוזנפלד השתרע על שלוש מאות דונמים .


אברהם רוטנברג


ר' אברהם רוטנברג היה מהעולים הראשונים של המושבה משנת תרמ"ב. עם העברת האיכרים מבתיהם שברחוב העליון לבתים שברחוב הכרמים הועבר גם הוא לבית שבאותו הרחוב ומידת שטח הבית ביחד עם החצר ובנינים אחרים היא 670 מטרים מרובעים. בשנת תרנ"ט קנה שטח של 409 דונמים שם בנה בניין של 400 מטרים מרובעים הכולל רפתים וחצר, גורנו נשארה במחנים וגנו בראש פינה ביחד עם הכרם ועצי התות. שם רעייתו הוא רבקה, בנו שלום ונכדיו אריה, יצחק, ניסים וחיה .

שכניה סלמון


אביו ר' פישל סלומון עלה ארצה מרוסיה בכדי להתנחל בגליל ולהציל את חמשת בניו משלטונות הצאר.
ר' פישל התיישב ביסוד המעלה אך שטח האדמה שם היה קטן מידי לו ולמשפחתו , בנו שכניה סלומון נישא למילה, ביתו של ר' נחום קליסקר מראש פינה וביחד בנו את ביתם בראש פינה.
ר' נחום קליסקר קנה מאה דונמים של אדמה בראש פינה מכספו הפרטי, את נחלה זו ואיתה את כל זכויותיו במושבה ובאיכרות העביר לשכניה סלומון בעת נישואיו לבית.
בשנת תרנ"ט הועבר שכניה סלומון לבית שנבנה לו ברחוב הטבריוני שמידת שטחו ביחד עם החצר והרפתים היה 780 מטרים מרובעים. שכניה נשאר בראש פינה כל ימי חייו .

דב שניידר


אחד ממייסדי המושבה , עלה לארץ בשנת תרמ"ב, והתמקם בראש פינה, קנה מאה דונמים אדמה ובנה בית ברחוב העליון מכספו הפרטי.
שם אשתו היה בבה וביחד היו להם ארבעה בנים: חיים-שלום, יעקוב, דניאל ומשה. נכדיהם: דוב, יצחק, נחום, חנינא, חנה והנה. לאחר מותו של דב שניידר ירש בנו דניאל את חלקת האדמה וביתו הועבר לבית ברחוב הכרמים .

יוסף ווידנפלד


ר' יוסיל ווידנפלד היה סוחר ידוע ברומניה. כשהחלה חיבת ציון נותנת את אותותיה בארצו, היה ר' יוסף ווידנפלד מהראשונים שליבם נפתח לעצם הרעיון והחליטו על עלייה ארצה .
ר' יוסף ווידנפלד תפס בראש פינה מקום נכבד. מופיע ברשימת החברים של הוועד כיושב ראש ועוסק בצרכי ציבור באמונה.
כשהוקם היקב המפורסם בראש פינה וצריך היה למצוא שווקים לפרי הגפן ולצימוקים המשובחים. אז שלחו את ר' יוסף ווידנפלד לפאריס. בבירת צרפת נפגש האיכר מראש פינה עם אבי היישוב ודן איתו בהרחבה על מושבתו ובנותיה בגליל.
בית ר' יוסף ווידנפלד היה פתוח לכל דכפין. אורחים רבים נתקבלו שם ונתבשמו מן האווירה, ששררה בין כתליו. ר' יוסף ווידנפלד נחשב גם לאישיו בעלת השפעה מרובה. לפיכך היה לעיתים תכופות מיישב סכסוכים בתוך המושבה ומחוצה לה, כבורר יחיד או בתור חבר בית דין נבחר.

ר' יוסף נפטר בשיבה טובה בראש פינה ונטמן באדמתה, אישתו: אטיל וצאצאיו: מרדכי, ציפורה, פיגה, רחל, פרידה, שושנה, יצחק וכרמי, שטחו של יוסף ווידנפלד נאמד בכ300 דונמים אדמה .


ג.4 פירוט הגידולים החקלאיים המופיעים במפה:

שקד: מקור המין כנראה באסיה המערבית, והוא תורבת לפני אלפי שנים. בארץ ישראל ניטעו במקומות שונים מטעי שקדים, וגדלים בה גם שקדי בר, בעיקר בחורשים של הגליל, הכרמל, השומרון ויהודה. השקד הוא עץ קטן, קומתו אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת יש לו שורשים עמוקים, ולפיכך הוא יכול לגדול היטב גם באזורים שהגשמים מעטים בהם.
עלי השקד נושרים בסתיו והפרחים מקדימים לפרוח עם בוא האביב. בשנים קרות במיוחד עלולה הפריחה להתאחר. הפרחים נפתחים לפני ניצני העלים. טרפיהם של עלי השקד מוארכים וגם פטוטרותיהם ארוכות. הפרחים לבנים, לעתים ורדרדים ומפרישים צוף. הבשלת הפירות חלה זמן רב לאחר הפריחה, כשישה חודשים ואף יותר מכך. הפרי הוא בית גלעין שעיר. החלק הנאכל העיקרי הוא הזרע, אך לעתים אוכלים את הפרי הצעיר בשלמותו, כאשר יש לו עדיין ציפה ירוקה וחמצמצה, והקליפה שמתחתיה עוד לא התקשחה. הזרעים של שקדי הבר הם מרים, ומכילים חומר בשם אמיגדאלין, המתפרק ויוצר חומצה ציאנית. חומצה זו היא רעל מסוכן ולפיכך אסור לאכול כמות מרובה של שקדים מרים. הזנים התרבותיים מכילים כמות קטנה יותר של חומר זה ולפיכך יש להם טעם מתוק יותר. זרעי השקד התרבותי מכילים כמויות גדולות של שומן, חלבון, ויטמינים ומינרלים, ולכן יש להם ערך תזונתי רב. עץ השקד מגיע למלוא תנובתו רק בהיותו כבן עשר שנים.
את עץ השקד נוהגים לכנות גם "שקדייה". השיר "השקדייה פורחת" הוא שהשריש את השם שקדייה לעץ השקד, שהפך לסמל של ראשית הפריחה בארץ ישראל. כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט, הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לסמלו של החג. פריחתו מרשימה על רקע ראשית הלבלוב הירוק, בעיקר אחרי חודשים רבים של יובש. השקד נזכר ארבע פעמים במקרא בהקשרים שונים. בשלוש מהן מוזכר עץ השקד בהקשר לשקידתו וחריצותו, בגלל פריחתו המוקדמת והקצרה .
תות: הוא סוג של עצי פרי נשירים ממשפחת התותיים. הסיווג של מיני הסוג שנוי במחלוקת, בין היתר בשל קיום בני-כלאים פוריים; הסיווגים היותר מקובלים מונים 10 עד 15 מינים, למרות שיש פרסומים של מעל 150 מינים שונים.
צמחי התות הם חד-ביתיים או דו-ביתיים. העץ הצעיר גדל בקצב מהיר, אך הקצב מאט וגובהו של עץ בוגר מגיע בדרך כלל לבין 10 ל-15 מטרים. בדרך כלל הצמח מפיץ את הזרעים באמצעות בעלי חיים (בעיקר עטלפים ועופות).
עצי התות הגיעו לארץ ישראל ממדינות אסיה כבר לפני מעל אלף שנים. עלי העץ הם מזונם הכמעט בלעדי של זחלי טוואי המשי, ומכאן חשיבותם הכלכלית בתעשיית המשי. את טוואי המשי מגדלים בעיקר בסין. שם מגדלים את עצי התות במטעים גדולים ומגלמי העש מפיקים את סיבי המשי. סין היא היצרנית הגדולה ביותר של משי, בזכות מספר עצי התות העצום שהם מגדלים.
עצי התות מתחילים ללבלב בחודש אפריל והפירות מבשילים בחודשים אפריל-מאי .


גפן: הגפן היא עץ מטפס ממשפחת הגפניים. בסוג זה כמה מאות זנים, הנחלקים לאלפי קלונים - וריאציות שונות לאותו המין. פרי הגפן הוא הענב, המשמש הן כפרי מאכל והן להכנת יין. הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים זמורות, הם צומחים במהירות רבה (לעתים עד לאורך של 4.5 מטרים בעונה - כ3 ס"מ ליום), צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם "עיניים" מהם יצאו עלים, וזמורות משנה או פרות. מסוף כל קטע צומחת קנוקנת - ענף מנוון המשמש לטיפוס. פרחיה זעירים, ערוכים באשכולות. הם מאובקים על ידי הרוח.
הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. הקטיף הנקרא בציר נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם לזן ולאזור. מטע הגפנים נקרא כרם.
מולדת הגפן במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה למזרח התיכון ולאירופה. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות.בסוג גפן מינים חד ביתיים עליהם גדלים הענבים, ומינים דו ביתיים, חלקם נותנים פרחים זכריים בלבד, בהם כמה מהמינים האמריקאים, וחלקם מוציאים פרחים נקביים בלבד.
ריבוי הגפן נעשה על ידי יחורים, ומקובל להרכיב אותה על כנות הנותנות לגפן תכונות טובות יותר. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן הרוכב, האקלים והקרקע ולפי תכונותיהן - עמידות למחלות ומזיקים, הענקת עוצמת צימוח ורמת פרי רצויות, שארות טובה עם הזן הרוכב, הסתגלות לתנאי קרקע שונים ותכונות שתלניות טובות .


סיכום:

יש להניח כי המפה של המהנדס אדולף (אברהם) שטארקמאט באה לענות על צורך תיעוד תהליכי ובקרה על כל העובר במושבה.
המפה הנמצאת ביסוד עבודה זו, לו הייתה הבסיס היחיד להוצאת נתונים ועובדות ועל פיהם להסקת מסקנות הייתה משאירה, עקב מיעוט הנתונים והעובדות שבה, עבודה זו בהכרח ובלית ברירה עבודה דלילת נתונים ומעוטת מסקנות.
המצאות מפה ב' שאפשר לומר עליה שהיא "אחותה הבוגרת והמפותחת" של מפת הבסיס לעבודה ואשר נערכה באותה עת ועל ידי אותו המהנדס, הוסיפה לשמחתי מימד עומק חיוני להבנת הנושא וליכולת לאסוף את פרטי העובדות והנתונים שלא נמצאו במפת הבסיס ועל ידי כך נוצרה האפשרות, תוך שילוב ועימות נתוני שתי המפות לקבל מושג רחב, כולל ומעמיק על המושבה ראש פינה מזווית ראיה כלכלית-חקלאית באותה עת.

 

תודות:

מצאתי לנכון להקדיש חלק מיוחד בעבודה זו לאנשים מיוחדים שסייעו לי רבות במהלכה.

ברצוני להודות ולהביע את תודתי העמוקה לחנה שופן מנהלת ארכיון פיק"א בראש פינה, המסורה, שהשקיעה מאמצים רבים על מנת לסייע לי בהשגת המסמכים והספרים הדרושים להכנת עבודה זו תודה על קבלת הפנים בכל פעם מחדש.

תודה נוספת מוקדשת לדב אדלר על התרגום של המפות מצרפתית לעברית, על הנכונות המדהימה והרצון לעזור, על השיחות, הזמן הרב שהושקע ועל העובדה כי הוא ללא ספק נדבך חשוב מאוד בהכנת עבודה זו.

ולמנחה הקורס פרופ' חיים גורן שנתן לי כלים חשובים במהלך הסמינריון, שמעבר להיותו מנחה, הורה את הדרך במהלך כל שנות התואר, תודה על הפניות, החיוך, התמיכה והליווי.

רשימה ביבליוגרפית

אבני, חיים. "ארגנטינה- הארץ היעודה, מפעל ההתיישבות של הברון דה הירש",ירושלים, מאגנס, האוניברסיטה העברית תשל"ג, 1973.

אהרונסון, רן. פקידי הבארון רוטשילד (1890-1882) האנשים שמאחורי מפעל ההתיישבות", קתדרה , כרך 74, ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1994.

אהרונסון, רן. לכו ונלכה סיורים במושבות העלייה הראשונה, ירושלים, יד יצחק בן צבי, 2004.

אהרונסון, רן: "שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה והתפתחותן", בתוך: ספר העלייה הראשונה, מרדכי אליאב (עורך), כרך א', ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1981.

אליאב, מרדכי. ספר העלייה הראשונה, כרך א', הוצאת יד בן צבי, משרד הביטחון ירושלים, 1981.

אליאב, מרדכי. ארץ ישראל ויישובה במאה הי"ט 1917-1777, הוצאת כתר, ירושלים, 1978.

בן אריה, מנחם. סיפור תולדות ראש פינה וקורותיה – כרכים א'-ג', 1961, (מתוך ארכיון ראש פינה ע"ש אברהם בלום).

בנדל, שלמה זלמן. ספר מזכרת יעקב, טשערנאוויטץ, תרנ"ב.

בריל, יחיאל. יסוד המעלה, ספר מתחילת העלייה שעליתי, מינץ, שם הוצאה חסר, תרמ"ג.

גבתי, חיים. מאה שנות התיישבות,כרך א', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א, עמ' '24 .

גורני, יוסף. מראש-פינה ודגניה ועד דימונה, תל אביב, 1983, עמ' 29-27; ניב, דוד, ראש פינה,
עמ' 163-164.

גלס, יוסף. תעשיות המשי של ראש- פינה, קתדרה, כרך 59,ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשנ"א, 1991.

גלעדי דן. "הברון הפקידות והמושבות הראשונות בארץ ישראל- הערכה מחדש", קתדרה כרך 2 ,
ירושלים, יד יצחק בן צבי תשרי,תשנ"ה.

גלעדי, דן/ נאור מרדכי. "רוטשילד"- אבי היישוב ומפעלו בארץ, הוצאת כתר, ירושלים, 1982.

גרן, ח', "ראש פינה – הראשית בגיא אוני בשנת 1878", ז' ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של
חמישים ושתיים המושבות בארץ-ישראל, תל אביב, 1996.

חיסין, חיים. מסע בארץ המובטחת, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב.

 

ד"ר יעקוב הרוזן. חזון ההתנחלות בגליל, בהוצאת מוסד הרב קוק, 1971.

לבנה, מ', החי והצומח של ארץ ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאוירת, כרך 10, תל אביב , 1983.

לבנה, מ', החי והצומח של ארץ ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאוירת, כרך 12, תל אביב , 1983.

"תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל מאז עלייה ראשונה ועד הקמת המדינה", מוסד ביאליק, ירושלים,
1990, מאמר של ישראל מרגלית ויעקוב גולדשטיין."מפעלו של הברון אדמונד דה רוטשילד 1899-1888".

מיורק, יורם, "אמיל מאירסון וראשית המעורבות של חברת יק"א בארץ ישראל" קתדרה, כרך 62,
ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1991.

מאירסון אל י' שטארקמט, 29 בדצמבר 1899 אצ"מ, j15,5987, (צרפתית במקור), 26, בינואר 1900,
אצ"מ,j15,5987 (צרפתית במקור).

מרום, ר', שבילים בהר - תולדות ההתיישבות בראש פינה ובגליל פרקי חקר, תיעוד ופולקלור, גיליון 1, ראש-פינה, 2001.

ניב, דוד. ראש פינה בת מאה תרמ"ב- תשמ"ה, ירושלים, 1983.

סמילנסקי, משה."משפחת האדמה", כרך ג', עם עובד, תל אביב, תשי"א, עמ' 23-27 .

סמילנסקי,משה. "משפחת האדמה", כרך ב', עם עובד, תל אביב, תש"ד, עמ' 226-234.

פייגלין, שמואל. זיכרונות איש מטולה, חיפה, אות, תשי"ד.

רוגל, נקדימון. "ספר המקנה של ראש פינה", קתדרה, כרך 65, ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשנ"ג,
117-136.

שאמה, שמעון. בית רוטשילד וארץ ישראל, מפעלם של אדמונד וג'יימס רוטשילד בארץ, ירושלים,
מאגנס, תש"ם.

שוב, משה דוד. זיכרונות לבית דוד, ירושלים, ראובן מס, תשל"ג.

שוב, משה דוד. ספר המקנה של ראש פינה, ארכיון ראש פינה, 1883.

שוב, משה דוד. יסוד המעלה, כרך 31, תל אביב, אמנות בע"מ, תש"א.

שייד , אליהו. זכרונות על המושבות היהודיות והמסעות בארץ ישראל ובסוריה 1889-1899, ירושלים,
הוצאת יד יצחק בן צבי, תשמ"ג.

 

תדהר, דוד. אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל-אביב, 1950, ד', עמ' 1915.


ארכיונים:

ראש פינה- ארכיון פיק"א.
יסוד המעלה- אחוזת דוברובין.

עיתונים:

החבצלת, גיליון 41, י"ז, אב תרמ"ה, עמודים 323-324.
האסיף, 6, 51-52, תרנ"ד.
הצפירה, י"ט תרנ"ב.
הצופה לילדים, מכ"ה שבט תשי"ט (3-2-59).
המליץ, י"ד טבת תרמ"ד-,30.12.1884.

 

 

 

 

 

LAST_UPDATED2  
Comments (4)
משפחת סילס הצפתית
4 חמישי, 01 מרץ 2012 17:57
רחלית
האם יש עדויות להתיישבות של בן למשפחת סילס הצפתית בראש פינה?
טעויות באינפורמציה על מנחם (מנדל) ברגמן
3 חמישי, 09 דצמבר 2010 21:15
ירון ברגמן

ילדיו היו: אהרן, אסתר, יעקב, בנימין, אליעזר נכדיו: אברהם, יהודית, ואבישלום (ילדיו של אהרן) נחמה, תמר וארנה (בנותיה של אסתר) צופיה, ומנחם (שנהרג בפלמ"ח לפני קום המדינה): ילדיו של יעקב

אשמח לראות
2 ראשון, 06 דצמבר 2009 21:17
איימי בן שמעון

שלום דליה, התרגשתי לקרוא ממך, היה לי מאוד קשה למצוא עוד מקורות ולדעת יותר על אדולף שטארקמט, אשמח לראות את התמונות . בברכת שנה טובה גם לך איימי

עבודה מאלפת.
1 רביעי, 16 ספטמבר 2009 18:18
דליה גרוס.daliatel@gmail.com

שלום לאיימי בן שמעון, בשיטוט בגוגל נפלתי על עבודתך המענינת אותי במיוחד. אני נכדתו של המהנדס אברהם שטארקמט.לא הכרתי אותו כיוון שהוא נפטר כשאבי יוסף היה בן 15.עם אשתו חנה ביליתי את רוב ילדותי אבל היא לא סיפרה מאום. המעט שידוע לי זה מאותם מקורות שאת השתמשת בהם ומעט מאד מסיפורי אבי. ברשותי מספר תמונות שלו אם יש לך ענין. אסיים בברכת שנה טובה. דליה גרוס (לשעבר שטארקמט)

Add your comment

Your name:
כותרת:
Comment:

הרשמו לקבלת עדכונים!

Keep yourself updated with our FREE newsletters now!