ראש פנה - האתר המקיף אודות המושבה ראש פינה

בעריכתו של בן המושבה - חזי שגב

  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
באנר

ראשית התקומה הציונית - מאת ישראל גלעד גולדנברג

דוא הדפסה PDF

 

                           עמותת  העלייה  הראשונה

                                                                                  להנחלת מורשת מתיישבי העלייה הראשונה ומקימי הציונות . ע"ר.

 

 

התקומה הציונית.

 

 

שמי הוא שמואל פינלס שם אנונימי למרבית תושבי ישראל, גבעת שמואל הסמוכה לפתח תקווה  נקראה על שמי זאת כהוקרה לכהונתי כסגן נשיא ההסתדרות הציונית בקונגרס באזל ופעילות בת ארבעים שנה בהן שימשתי כראש עדת ישראל ברומניה  שבראשית ייסדנו לראשונה מאז היציאה לגלות ארגון  המוכר לכל  ושמו – הציונות.

כן אנו מנהיגות יהדות רומניה היינו הראשונים  לרעיון הציוני והגשמתו, היה זה כשש עשר שנים קודם להקמת ההסתדרות הציונית (באזל 1897), עת התכנס קונגרס אגודות ישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה  ב-כ' טבת תרמ"ב בפוקשאן רומניה ובו נוסדה הציונות ואנוכי נבחרתי כמזכיר הוועד המרכזי לישוב ארץ ישראל וסוריה התנועה הציונית המיישבת הראשונה  בארץ ישראל.

אך הבה בל נקדים המאוחר ונתחיל בראשית.

 

משפחתי שעקרה מברודי לגאלץ רומניה ראתה נחת בעסקיה. התבקשתי ע"י תנועת אליאנס  (כל ישראל חברים הצרפתית) לשמש כמנהל הסניף המקומי ולפעול לשיפור תנאי מחיתם של אחינו קשיי היום וזאת עשיתי עד להתארגנות הציונית .

בשנים 1878 עד 1881 התרחשו מספר אירועים שמאוחר יותר יביאו להקמת התנועה הציונית:

הראשון בקיץ 1878 הקמתן של שתי מושבות חקלאיות בארץ ישראל גיא אוני ופתח תקווה שלאחר שנתיים שלש כשלו מסיבת חוסר ידע, משאבים ותנאי סביבה קשים, מבעוד שאלה שהוקמו על ידי הטמפלרים צלחו.

השני בסוף אותה שנה התכנס בברלין קונגרס המעצמות דאז שחילק שלל ניצחון  רוסיה ורומניה על טורקיה, בקונגרס הוכרה עצמאות רומניה תוך  התחייבות הממשל הרומני  למתן אזרחות לכל תושבי המדינה. מאחורי  הקלעים לדרישה זו עמדו דיזראלי (לשעבר ראש ממשלת בריטניה) כרמיה (שר לשעבר בממשלת צרפת) ותנועת כל ישראל חברים מצרפת בתקווה שבכך ימצא פתרון לבעיית יהודי רומניה.

פסק דין רודף שקיבל הממסד הדתי בצפת כנגד אלעזר רוקח הביאו  בראשית אביב  1880 לבוקרסט, שם החל בפעילות עיתונאית והסברתית על היות ארץ ישראל מקום פוטנציאלי להתיישבות יהודית.

ההסברה נקלטה על קרקע פורייה, בהיות יהודי רומניה נתונים לרדיפות ולגזרות כלכליות שהוטלו על ידי הממשל (עקב אי מימוש התחיבות הממשלה להענקת אזרחות לתושביה). בהשפעתו החלו לקום במחצית 1880 ובתחילת 1881 אגודות ראשונות לישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה, שהיו המסגרת הארגונית  להתיישבות בארץ ישראל. תחת מטריה זו רוכזו אנשים ואמצעים למימוש ההתיישבות. אגודות אלה חרטו על דגלן 'ישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה' כשלב ראשון בדרך למדינה יהודית.

 

בעקבות רצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני על ידי ארגון טרור "נרונדיה וולויה", שאחת מחברותיו הייתה יהודיה, פרצו במחצית אפריל 1881 פוגרומים רחבי היקף כנגד היהודים ברחבי האימפריה. פוגרומים אלה, המכונים "סופות בנגב" היו בחסות השלטון הרוסי ונמשכו לסירוגין שלש שנים ותוצאותיהם נפגעים רבים מקרב יהודי רוסיה ונזקים כלכלים בהיקף רב.

תרומה נוספת להאצת פעילות האגודות היה ביקור לורנס אוליפנט במזרח אירופה, לאחר פרוץ הפוגרומים, אוליפנט דרבן את היהודים לאמץ את הרעיון המהפכני בדבר שיבה לארץ האבות, התיישבות  והקמת מדינה יהודית בראייה שהתיישבות זו תשרת את האינטרסים הבריטיים במזרח התיכון.

גם ברוסיה היכן אסורה כל פעילות יהודית מאורגנת, על ידי השלטון, מתארגנות, שחלקן על בסיס קבוצות ההגנה העצמית של היהודים כנגד הפוגרומים, אגודות לישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה.

פעילות אקראית ולא מתואמת של האגודות ברומניה, שפנו ליהודים עשירים וארגוני סעד יהודיים ברומניה ובארצות אחרות, בצירוף מאמריו של דוד גורדון, עורך 'המגיד', לשיבה לארץ האבות והקמת סוכת דוד הנופלת, ודחיפתו להתארגן למסגרת מרכזית כוללת, הביאה את האגודות להחלטה, כי יש לכנס קונגרס בנושא יישוב ארץ ישראל.

הקונגרס  התכנס בכ' בטבת תרמ"ב  (30 בדצמבר 1881 עפ"י הלוח היוליאני), בהשתתפות חמישים ואחד נציגים של שלושים ושתיים אגודות ישוב ארץ ישראל ובנוכחות מספר דומה של אורחים מכובדים ועיתונאים בנשיאותו של רב העיירה. בוועידה נבחר ועד מרכזי לישוב ארץ ישראל בניהולי  וכן ארבע ועדות ביצועיות.

בפברואר 1882 התפרסם התקנון שמנה מאה ארבעים ותשעה סעיפים (נספח א).

 

 

אודות קונגרס זה כתב דוד גורדון עורך המגיד במאמר בגיליון מס. 5 פבר. 1882 " אסיפות רבות ושונות היו בקרב ישראל בכל הזמנים אבל מעולם, מיום גלות ישראל מעל אדמתו, לא הייתה עוד אסיפה כזו אשר מטרתה היא: בנין הלאום והקמת דוד הנופלת..."

על מטרת הועד המרכזי הוא כתב "לאחד וליחד נדחי ישראל בארץ אבותיו                                  להקים הריסות הלאום.." 

 

שנת תרמ"ב הייתה שנת שמיטה. בהיות מרבית יהודי מזרח אירופה, בעת ההיא, דתיים ודתיים מאד,  נדחתה הפעילות ההתיישבותית לסוף השנה.

ב-ה' באלול תרמ"ב הפליגה בשליחות הועד המרכזי אניית הלויד "טטיס" מנמל גאלאץ לארץ ישראל, כשעל סיפונה 228 נפש -  חמישים משפחות, להקמת המושבות זכרון יעקב וראש פינה.

כך החלה ההעפלה המאורגנת לארץ ישראל.

מאוחר יותר שיגר הוועד המרכזי שלוש הפלגות נוספות של עולים לא"י - סך הכול כמאה ועשרים משפחות המונות כשש מאות נפש, ומהוות מעל מחצית מתיישבי תשע נקודות הישוב שהוקמו בגל ההתיישבות הראשון.

 

התנועה שהתמסדה בקונגרס פוקשאן היא תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי ועומדת במבחן הדרישות להכרה ככזו,  פתרון לרדיפות האנטישמיות יהי באמצעות שיבת העם לארץ ישראל התיישבות במושבות חקלאית שיוביל בסוף התהליך  להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

הייתה זו התנועה המאורגנת  הראשונה שיצרה והוציאה לפועל את הרעיון הציוני והראשונה כארגון מיישב  בא"י.

בראשית ההתארגנות ראה השלטון הטורקי בעין אוהדת רעיון להגירת התיישבות יהודי רומניה בארץ ישראל. אישור על  התיישבות יהודים מרומניה בארץ ישראל ניתן בפגישת שני נציגי האגודה מבוקארשט, ביוני 1882, עם השולטן והממסד הטורקי  ומאוחר יותר בפגישות שקיימתי  עם הקונסול הטורקי בגאלאץ.

לאחר השתלטות בריטניה על מצרים הפך השלטון הטורקי לחשדן, ובאוקטובר 1882 סגר לחלוטין את שערי הארץ לעליית יהודים.

 

באביב 1883 נקלע הוועד המרכזי למצוקה כספית, עקב הפער בין גיוס הכסף (88,000 פרנק בלבד) להוצאות (155,000 פרנק) הזרמת הכספים לזכרון יעקב פסקה ומתיישבי המושבה שהגיעו לסף רעב פנו בבקשת עזרה ולסיוע כספי מקהילות ישראל בגולה ולנדבנים יהודים.

בספטמבר 1883 התכנס בשנית הוועד המרכזי ונציגי האגודות ישוב ארץ ישראל ברומניה והוחלט על הפסקת פעילות הועד והעברת הטיפול במושבה זכרון יעקב לידי הברון רוטשילד. התארגנות  הזו כשלה, אך הובילה לרעיון שצלח והיה הצעד הראשון להקמת מדינת ישראל.

בנובמבר 1884 התכנסה בקטוביץ בגרמניה ועידת יסוד  "חיבת ציון" והלפיד הציוני עבר למנהיגות יהדות רוסיה אשר רכשה אדמות גדרה בסמיכות לוועידה זו. שלש עשר שנה מאוחר יותר הועברה מנהיגות התנועה  במעמד קונגרס באזל  להסתדרות הציונית ולמנהיגה  ד"ר הרצל .

 

על עריסת לידתה של הציונות נטלו חלק גם רבנים כמו הרב מוהליבר, הרב מבוהוש, הרב פאליק, הרב גולדרינג, הרב הילסהיימר.  מרב העולים להתיישבות היו דתיים  ודתיים מאד ורק מיעוט חילוני. 

בשש עשר השנים בין קונגרס פוקשאן לקונגרס בזל הקימה תנועה זו בגלגוליה השונים  בשיתוף הברון רוטשילד עשרים ושתים מושבות וחוות וכינסה ארבע ועידות ארציות ורב ארציות.

הברון רוטשילד שקיבל על עצמו בסוכות 1882,  לבקשת הרב מוהליבר, להקים מושבה חקלאית בארץ ישראל , הרחיב מאוחר יותר ופרש חסות כלכלית על מרב מושבות הגל הראשון ובכך מנע קריסת ההתיישבות והתרסקותה. בפעילותו עד מלחמת העולם הראשונה נרכשו מאות אלפי דונמים ההתיישבות התרחבה באופן ניכר ביותר זאת לעומת פעילות מינורית של ההסתדרות הציונית שאימצה בתשע השנים הראשונות את התפיסה "ציונות מדינית" שעיקרה אין צרטר אין התיישבות גם מאוחר יותר  במהלך השנים 1906 ועד 1914 הוקם מספר מועט של נקודות ישוב והבולטות שבהן: כינרת, דגניה מרחביה תל עדשים ובהן נמנו מספר עשרות מתיישבים זאת לעומת תשע נקודות ישוב ובהן כאלף נפש בשנים קיץ 1882 ועד חנוכה 1884.

עד שנות השלושים הייתה עיקר ההתיישבות בארץ ישראל על ידי הברון רוטשילד (שהחל מ-1900 העסיק כקבלן ביצוע את יק"א שהתנגדה לרעיון הציוני).

עת הפכה ההסתדרות הציונית למובילה בתנועות המיישבות התמקדה פעילותה בהקמת קיבוצים ומושבים בלבד.

 

בהקדמה לספרו של קרסל אבי הישוב הברון רוטשילד ופועלו כתב דוד בן גוריון "ספק אם יש למצוא בכל ההיסטוריה של העם היהודי בגולה...דמות שתשווה או לפחות תדמה לדמות המופלאה של בונה ההתישבות היהודית במולדת המתחדשת... הברון אדמונד דה רוטשילד"  "מאז ועד היום הזה לא היה אף אחד שחלקו האישי בטיפוח ההתיישבות והרחבתה כה גדול ורב כחלקו של הברון ובזאת כבש לעצמו אדמונד דה רוטשילד מקום כבוד יחיד במינו בתולדות הבית השלישי".

בהמשך מעביר ב"ג ביקורת אודות תשובת הארוגנטית של הברון למנהיגי חובבי ציון בדבר בקשתם לשחרר המתיישבים מעול משטר הפקידות "ישוב א"י – אני עשיתיו, אני לבדי, ואין שום זכות לשום אדם, לאכרים או לחברות, להתערב בעניני, ולחוות דעה במעשי ידי."

"אין ספק שהברון רוטשילד הפריז יתר על המידה בזכות עצמו בעשית הישוב ..... אם כי ההיסטוריה לא תדקדק כל כך עם הברון על הפרזת חלקו וזכותו בעשית הישוב, כשם שהיא תדקדק עם הרצל על הפרזתו בכתבו לאחר הקונגרס הציוני הראשון "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים" (ההדגשה היא שלי)

בן גוריון ממשיך וקושר כתרים לברון רוטשילד, עימו נפגש ושמע מפיו אודות פעלו, שהיקף פעילותו ביישוב ארץ ישראל הייתה יותר מכל גורם אחר.

 

כמאה אלף יהודים ללא מנהיגות בולטת היו אלה שהובילו מהלך הקמת התנועה, מתי מעט מקרבם כמאתיים משפחות אנונימיות, היו השותפות למהלך המדהים ביותר שאירע בתולדות העם היהודי מאז היציאה לגלות, הן החלו את ההתיישבות בארץ ישראל ושימשו כסמן להגשמת הרעיון.

מרב קבוצות העלייה הראשונה עלו על כל משפחתם, התיישבות מומנה מכספם  הפרטי הכרטיס היה בכיוון אחד. יחד עם עוד משפחות דומות מהעיירה או מהאזור התקבצה הקבוצה שהקימה את המושבה. מרבית המתיישבים הגיעו במסגרת קבוצתית מאורגנת, כללי ההתנהגות השפה והלבוש היו כאותה עיירה ממנה הם באו, הקבוצה שימשה ככוח תומך ומסייע  למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית או בעת אסון ושכול, חלק מהמושבות התנהלו בראשיתן כקומונות ומחנות עבודה עקב תנאי המחיה הקשים וחסרון הכיס אליו נקלעו.

הקבוצה  והרגשת היחד תרמה לחוזקם והישרדותם בעת קשה. הם הבינו שבאמצעות הקמת מספר רב של מושבות יבנה הבסיס למדינה יהודית ולמען רעיון זה היו מוכנים לשלם  ביקר ביותר ולא לרדת מהדגל אותו הניפו.

 

הם התיישבו בארץ מפגרת ומוזנחת בשולי האימפריה העותומנית, כבר מתחילה  נפלו קורבן לחולי ומוות ממחלות טרופיות. סיפור גבורתם של מתיישבי יסוד המעלה בו שיכלה כל משפחה שלשה וארבעה ילדים מהקדחת היו גם כאלה ששיכלו יותר כמו משפחת פלמן ששיכלה כל ששת ילדיה ויותר מכולם משפחת אורנשטיין ששיכלה שנים עשר  משלש עשר ילדיה.  להצעת הנהגת הישוב  בא"י  לעבור למקום אחר השיב ראש הועד "כשם שהשם בחר להביאנו הלום הוא יבחר כיצד להוציאנו". היה זה סיפור גבורה שנמשך לאורך כל חיי המתיישבים ולא אפיזודה קצרה בת שעה. אך סיפור זה נשאר סיפור מקומי עקב אי התאמת המתיישבים להנהגה ההסתדרות הציונית.

צאצאי משפחות אלה חיים בקרבנו עד עצם היום הזה.

בגל התיישבות זה נטלו חלק בעיקר קבוצות מאורגנות משפחות ובודדים מקהילות ממזרח אירופה כמו גם עליה  מתימן, צפון אפריקה, והמזרח התיכון.  

 

מסכת היחסים עם הישוב הישן הייתה מורכבת מחד קליטתם  הנוחה יחסית התאפשרה היות שהישוב הישן, ששמר על גחלת הנוכחות היהודית מאות בשנים, סיפק גיבוי  למתיישבים עד להקמת מושבתם, זאת למרות התנגדות הממסד הדתי בראשות הרב הראשי לירושלים הרב סלנט  בראותו במתיישבים ברי תחרות לכספי החלוקה.

 

תשע נקודות הישוב הראשונות שהוקמו בגל הראשון נחלקות כך:

המדקדקים-  ראש פנה, פ"ת, יסוד המעלה, פרדס סומיל, נס ציונה, מזכרת בתיה.

דתי   - ראשון לציון, זכרון יעקב.

חילוני- קבוצת בילו שלחבריה נתרמו כחסד אדמות בראשון לציון ובגדרה .

רעיון ישוב ארץ ישראל ע"י עבודת אדמה וההכרה שאין דרך חזרה היה משותף לכולם.

 

רק לאחר הקמת ההסתדרות הציונית ב-1897 השתנה הנוף האנושי והפך, ככל שהשנים חלפו, יותר חילוני ויותר סוציאלי תוך התמעטות מספרם של החברים מהזרם הדתי והחרדי ולעיתים עד ניכור. בעקבות כך הוקמה בתרס"ב הציונות הדתית.

קבוצת מזכרת בתיה עברה קשיי קליטה במקווה ישראל על רקע הצקה וניסיון לפגוע בהתנהלותם כיהודים דתיים.

 

מתיישבי העלייה הראשונה הקימו בהונם הפרטי, הוועד המרכזי לישוב ארץ ישראל וסוריה, הברון רוטשילד, חיבת ציון ויק"א שלושים וחמש מושבות וחוות בפרישה מחוות בחורן מטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום.

 

הרצל מנהיגה הנערץ (בחייו ובעיקר לאחר פטירתו בטרם עת) של ההסתדרות הציונית ניכס תחת מטרית מעשיו בזכות מנהיגותו ומשפטי המחץ "בבזל יסדתי את מדינת היהודים" "אם תרצו אין זו אגדה" מעשי קודמיו וכך קבלנו כערך את הקונגרס הציוני הראשון בבזל. הכישלון המפואר בנושא המדיני וחוסר פעילות התיישבותית בארץ ישראל מעולם לא הוטלו לחיקו כביקורת. 

גם דוד בן גוריון לא חוסך שבט ביקורתו על כך כמפורט קודם לכן  "ההיסטוריה לא תדקדק עם הברון רוטשילד.....כשם שהיא תדקדק עם הרצל על הפרזתו בכתבו לאחר הקונגרס הציוני הראשון "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים" (ההדגשה היא שלי).

 

שמואל פינלס נפטר ב-1922, כאחד שליווה את התנועה הציונית מיום הקמתה כמנהיג משך ארבעה עשורים ודאי היה רואה את האירועים האנשים וההדגשים כפי שהוצגו לעיל. הוא לא כתב יומן לא ספר לא טבע משפטי מחץ  ולא הקדיש דקה להנצחת זכרונו ההיסטורי בכותל המזרח של התנועה שהיה שותף להקמתה כמנהיג ומורה דרך הוא האמין שנחשוניות המעש  היא זו שתציבו שם אך זאת הייתה טעותו. הוא כמו גם סיפור התקומה הציונית וקונגרס פוקשאן נגנזו ונשכחו

היה זה מנהל הארכיון הציוני ד"ר ישראל קלויזנר שהוציא לאור פרק עלום זה קול בודד במארג חוקרי היסטורית התקומה הציונית.

 

בארבעת העשורים נשלטה ארץ ישראל על ידי שלטון טורקי מושחת, גם מנהלי המושבות במנגנון הברון לא הבינו מטרת התיישבותם מיררו חייהם והתעמרו בהם אך אף אחד לא נטש את מושבתו.

המתיישבים הרגישו עצמם מאד קטנים בחשיבותם והיו מאד צנועים. בהיפוך לגודל המעשה שעשו מידת  פרסומם העצמי , עד כי יד נעלמה מחקה אותם ומעשיהם מהזיכרון היסטורי שלנו.

 

אז בואו נדבר על  הערך ביל"ו: לימודו במערכת החינוך כסמל כמו גם הענקת שם זה לשתי מושבות ועשרים ושבע רחובות במושבות ובערי ישראל, יותר מכפלים ממספר הבילויים שנותרו בארץ במדויק חמש עשר במושבות ראשון לציון וגדרה כאיכרים שנחלותיהם ניתנו להם כחסד.

בסיפור העלייה הראשונה אכן היא קבוצה קטנה המורכבת מצעירים רווקים חילונים  ותפרנים  שמעבר להשכלה, יכולת ניסוח מעולה, תאוות פרסום ומעל לכל התאמה אידיאולוגית להנהגתה החילונית של ההסתדרות הציונית אין בה מאום המצדיק הצבתם כסמל ונהפוך הוא פער זה מתגלה במלוא עליבותו כאשר ד"ר חיסין שהיה חבר בביל"ו  בראשיתה כותב "משראתה האגודה שהעשירים מסרבים לתרום מכספם לטובת ההגירה, פנתה במכתבים אל העשירים הידועים ביותר, והתחננה לפניהם שיבואו לעזרת עמם רב היסורים, הנרדף והעשוק, ולמקרה של סירוב איימה במעשה נקם נורא. כל העשירים התרגשו מאד מן המכתבים והסכימו לתרום כסף, אך פחות משדרשו נציגי האגודה. למקרה סירוב נבחרו שנים בעלי כושר החלטה, שעליהם נפל הגורל להוציא את האיום לפועל. הוחלט להרוג את האיש שלא יסכים לעזור בעניין זה." (חיים חיסין מרשומות אחד הבילויים עמוד 37).  

גם שולמית לסקוב מציגה בספרה "הבילויים" את הפער הגדול בין השאיפה להישגי קבוצה זו.

הם אימצו את השפה העברית כשפת התנועה הלאומית. בראש פנה מראשית התיישבות נכתבו כל מסמכי המושבה בעברית.

 

הם הקימו מערכת חינוך מצוינת והיו מהראשונים- בראש פנה וראשון לציון ללמד עברית בעברית בנוסף למדו ערבית לקשר והכרת טובה של שכניהם ותרבותם.

הם הראשונים להכות ערבים ולהלחם בהם. עם זאת קיימו יחסי שכנות טובים עמם, פעילותם היא שהובילה לגיבוש תפישת הביטחון הקיימת עד עצם היום הזה.

 

כל המתיישבים עלו לארץ כאשר כל בוגר נושא נשק. בתקנון ראש פנה מספטמבר 1882 (נספח ב) נקבע בסעיף נ"ח נוהל פתיחה באש: "שלא יצא שום אחד מבני המושבה בכלי נשק עם כדורים משחיתים אשר יש בהם כדי להמית ....ישאו כלי נשקם ורק להשמיע קול".

בסעיף נ"ט שענינו איסור מכירת שמירה נכתב: "והמשמר מחויב לעשות בעצמו או לחלוף עם איש מהקולוניע ולא יוכל לעמוד איש אחר על מקומו בשכר"

וכל זאת דור לפני ה"שומר".

 

כעשרים שנה מאוחר יותר בדצמבר 1903 הגיעה ארצה "רוסלאן" שעל סיפונה מתיישבי העלייה השניה הטיפוס הרצוי להנהגה הציונית רווק חילוני צעיר ורצוי גם משכיל, מתיישבי העלייה הראשונה למודי סבל ושכול, בגיל מתקדם  חמישים ומעלה שראו את צאצאיהם  מהגרים מהארץ  בעקבות מדיניות יק"א להעברת המושבות לניהול כלכלי תוך דחיפתם החוצה של אלה שלא נשאו עצמם כלכלית לא שימשו  כדוגמא לצעירים אלה ונהפוך הוא.

 

לסיכום.

הנרטיב הציוני עוות על ידי מזעור ומחיקה של ראשית התקומה הציונית והעלייה הראשונה ששורשיה באידיאולוגיה ורקע שונה אליו השתייכו מנהיגי התנועה בתחילת המאה העשרים מאלה שהחלו אותה ועל כך כותב דוד שוב ממייסדי ראש פנה "וכך יסדתי את המושבה הראשונה בגליל העליון על יסוד חברותי שיתופי עם יהודים יראי שמים ושומרי דת, ואם אמנם  הדבר לא הצליח כל כך, הנה אחת הסיבות לכך הייתה שהרעיון עוד לא חדר ללבב האנשים ועוד סיבות רבות , הידועות לאלה הבקיאים בתולדות הישוב גרמו לאי הצלחת הרעיון".

במחשבת ישראל ידוע שמו של פרופסור שנאור זלמן שכטר חוקר בעל שם במחשבת ישראל, מגלה הגניזה הקהירית, האידיאולוג ומקים מערכת החינוך של התנועה הקונסרבטיבית האמריקאית ערך בכל אנציקלופדיה, תאומו הצעיר ישראל שכטר ממייסדי זכרון יעקב הוא שם עלום אך המעשה בו נטל חלק יחד עם  מתיישבי זכרון יעקב ויתר הקבוצות שהקימו בגל הראשון תשע מושבות וחוות הם אלה שהחלו את התהליך המדהים באלפיים השנים האחרונות בהיסטוריה היהודית והוא שיבת העם לארצו והקמת מדינת ישראל.

אז בואו וננצור המעשה ומבצעיו.

 

כתב ישראל גלעד- גולדנברג  

ערך: שבתאי גלאון

 

 

המאמר מבוסס על המקורות הבאים:

מבוא לספר קהילות ישראל ברומניה

חיים חיסין – מרשומות אחד הביל"ויים

שולמית לסקוב- הבילויים.

ישראל קלויזנר – חיבת ציון ברומניה.

ישראל קלויזנר – חיבת ציון ברוסיה.

משה שרף – האבוקה הודלקה ברומניה.

הקדמה של דוד בן גוריון לספר אבי היישוב שכתב קרסל 
LAST_UPDATED2  
Comments (1)
מאמר חשוב
1 שבת, 03 אוקטובר 2009 20:45
מנדולה רחל

חובה להפיץ את המידע הזה ברבים.לזכרם של המתישבים הראשונים שבלי התשתית שהם בנו העליה השניה לא הייתה מצליחה לשרוד

Add your comment

Your name:
כותרת:
Comment:

הרשמו לקבלת עדכונים!

Keep yourself updated with our FREE newsletters now!